"ילדות"- יונתן רטוש
באחת השורות בשיר נכתב: " אף פעם לא היו לי חברות".
א. כתבו מה לדעתכם מרגיש אדם שאומר משפט כגון זה.
ב. בעקבות הדברים שכתבתם, כתבו מכתב לאדם קרוב בו אתם מתארים את שאתם מרגישים או דף מיומן של אותו אדם בו הוא מתאר את העובר עליו.
כתיבה מהנה
ענת
א. כתבו מה לדעתכם מרגיש אדם שאומר משפט כגון זה.
ב. בעקבות הדברים שכתבתם, כתבו מכתב לאדם קרוב בו אתם מתארים את שאתם מרגישים או דף מיומן של אותו אדם בו הוא מתאר את העובר עליו.
כתיבה מהנה
ענת
1. לדעתי מי שאומר משפט כזה מרגיש נוראי בודד עצוב ומרגיש שאין אף אחד שאוהב אותו בעולם.
השבמחקא. בנאדם שאומר את המשפט הזה הוא בן אדם בודד, עצוב ,כאוב שלא ברמה חברתית גבוה.
השבמחקב. יומני היקר, עוד הפעם חזרתי מבית הספר כולם צוחקות אלי הבנות הסנוביות האלו לא עשיתי להם שום דבר להפך רציתי להיות חברה שלהם אבל הן צוחקות אלי הלכתי ניסיתי וניסיתי להכיר חברות חדשות ואף אחד לא רוצה להיות חברה שלי כולם מתעלמים ממני אפילו הלכתי לאמא ואמרתי לה שאני רוצה לעבור בית ספר והיא אמרה לי שאני לא מנסה מספיק ושאני יתאמץ יותר אבא סיפר לי שגם בילדותו עשו עליו חרם ושאף אחד לא דיבר איתו אז חשבתי לעצמי בטח מחלה משפחתית שאני נדבקתי בה אני כל הזמן אני יושבת לבד בהפסקות בלי חברים ולוקחים לי את האוכל וזורקים לי אותו בשיעורים זורקים אלי כדורי נייר ובסוף היום משפריצים אלי מים כמובן שלא אמרתי לאף אחד אחר כך היו קוראים לי מלשנית מחר הכתוב לך עוד הפעם מזל שיש לי אותך אוהבת ריטה.
א אני מרגיש מאוד עצוב ולא נעים שאומרים לי ''שאף פעם לא היו לי חברות ''
השבמחקואתה מרגיש לא בנוח ושכולם צוחקים אליך ואתה מרגיש שאתה לבד
ב לאדון היקר :
אני רוצה לספר לך שאין לי חברים זה ממש לא טוב ולא כיף
כי אין עם מי ולדבר ולספר סודות ודברורים שקורים יום ויום
וכשיש לך חברים יותר כיף לך אתה שמח
ואתה יכול לשחק עם חברים ולדבר אתם וזה מאוד כי שיש לך חברים
בר זילברט
השבמחקא. לדעתי אדם שאומר משפט זה מרגיש עצוב ולבד ומושפל בגלל שהוא לבד.
ב. בחרתי בכתיבת יומן.
יומני היקר שלום,
אין לי חברות, לא היה לי חברות וכנראה שגם לא יהיה לי חברות.
עצוב לי, מאוד עצוב לי.
זה קשה שלא מתייחסים אלי, אני לא מסוגלת יותר. מה אני יכולה כבר לעשות?
אף אחד לא מדבר איתי, כולם מתרחקים ממני. אני אתן דוגמא:
כשאני הולכת במסדרון כולם עוברים ליד הקיר ולא מתקרבים אלי.
אני רוצה להפסיק את זה אבל לא יודעת איך.
כשמתרחקים ממני אני מרגישה כאילו אני זבל ופח אשפה, אני מרגישה מושפלת.
אני רוצה שכולם ינסו להרגיש כמוני. זה יהיה להם קשה כי הם לא גדלו בלי חברים כמוני. אני מרגישה שאם ינסו להבין אותי זה יגמר בבכי, מה שאני כבר ממזמן הפסקתי לעשות. לבכות.
רון
השבמחק1. לדעתי אדם שאומר משפט זה מרגיש עצב ומושפל כי הוא לבד.
2. בחרתי בכתיבת יומן
היי יומני היקר!
היום הרגשתי נורא בודדה, אף אחד לא דיבר איתי.
אתה היחיד שאני יכולה לדבר איתו אז בוא אני יספר לך את היום שלי:
היום קמתי בבוקר והלכתי לבית ספר נכנסתי דרך השער והשומר אמר לי שלום כמו כל יום
אבל שנכנסתי לכיתה פתאום כל הילדים היו שקטים ואז דני מלך הכיתה אמר: "הנה יעל הילדה בלי החברות",
ומאז כולם קראו לי ככה. יום אחרי קמתי ופשוט לא רציתי ללכת לבית ספר אני ידעתי
שאם אני יגיע כל הכיתה אם לא כל הבית ספר יקראו לי ככה.
אמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה ללכת אבל היא הכריחה אותי ואמרה לי שאם אני לא חולה אין לי סיבה לא ללכת לבית ספר. קמתי מהמיטה נורא עייפה עם דמעות בעיניים והלכתי לבית ספר נורא עצובה ומושפלת
לא התקרבתי לאף אחד כל היום עד שהגעתי הביתה נכנסתי למיטה ולא יצאתי עד הלילה.
זהו יומני היקר נתראה מחר.
יובל ביטון
השבמחק1. לדעתי אדם שאומר את המשפט הזה מרגיש עצב, עלבון, כעס, השפלה,בדידות, פחד.
2. בחרתי באפשרות של הדף מיומן של הילד:
שלום יומני היקר,
אני בודד בהפסקות, אין לי חברים וחברות שידברו איתי ואני מרגיש שאני לבד, מנודה, עצוב... קשה לי שאין כלפי יחס מאף אחד שאני יושב לבד בהפסקה ואף אחד לא ניגש אליי ואני פשוט לבד.
אני נמצא בשיעורים ולא מדבר כי אני מפחד שמישהו יזרוק איזושהי הערה שתפגע בי ממש ואני לא אדע איך להתמודד עם זה. אני לא משתף אף אחד במה שעובר עליי גם לא את ההורים שלי ואחים שלי אני כל לילה לפני שאני הולך לישון אני בוכה ומדבר עם אלוהים.
אדם שאומר את המשפט הזה הוא אדם בודד ועצוב שהוא ממש עצוב וקשה לו הוא אדם שכבר הגיע למצב שהוא חושב שהוא כלום והוא כבר מיואש
השבמחק- דנה גורבץ' -
השבמחקא. לפי דעתי אדם שאומר משפטים כאלה מרגיש עצוב, לא בסדר עם עצמו, מנודה מהחברה, נמצא במצבי משבר ושאין
לו עם מי לדבר ולחלוק את הדברים שמפריעים לו.
ב. יומני היקר,
היום חברותי עשו עלי חרם. אני מרגישה נורא עם זה. כל היום הייתי עצובה, אף אחד לא רצה לדבר איתי, הייתי בהפסקות לבד ולא היה לי עם מי לחלוק את הרגשות שלי. לקראת השיעור השלישי אחרי ההפסקה, "חברות שלי" נגשו אליי והתחילו להעליב ולקלל אותי. מרוב כעס, עצבים ותחושה ריקנית צעקתי את המשפט "אף פעם לא היו לי חברות אמתיות" מיד יצאתי החוצה והתחלתי לבכות. זה היה היום הכי נורא שלי. הרגשתי דחויה, עצבנית, שנואה על ידי אחרים ולא ידעתי מה לעשות. הגעתי הביתה וחשבתי קצת על מה שקרה. אני עדיין לא יודעת למה הן עשו עלי את אותו החרם אבל אני מאוד מקווה שהכל יסתדר בקרוב.
א. אדם שאומר משפט כגון "אף פעם לא היו לי חברות" הוא רוב הסיכויים בן אדם שחש באותו רגע אכזבה וחרטה.
השבמחקבנוסף לכך הוא יכול להרגיש רגשי נחיתות ,צער, נקיפות מצפון שאולי הוא אשם בכך שאין להוא חברים ובעיקר מרגישים אנשים אלו בדידות וייאוש.
ב.בחרתי במכתב לאדם אחר על מה שאדם מרגיש לפי המשפט "אף פעם לא היו לי חברות";
"היי..
אני פשוט חייב\ת להגיד מה שאני מרגיש\ה כבר כמה זמן שאני שומר\ת בתוכי ואני חייב\ת לשתף אחרים למרות שאף אחד לא יכול להבין אותי אם הוא לא אני במצב הזה..
בזמן האחרון אני חש\ה בדידות וייאוש שמתגבר כל רגע שעובר.. אני מרגיש\ה בתהליך בריחה ממה שבאמת חשוב..
אני לא רוצה להישמע יותר מידי מופנק\ת אבל זה פשוט גדול ממני.. לא היו לי אף פעם חברות או חברים , בעיקר חברות אמת ולדעתי זאת אשמתי.. לא ניסיתי לתהחבר לאף אחד כי חשתי חוסר אונים , חשש וחוסר יכולת..
תודה שהקשבת לי."
א. אני חושב שמי שאומר את זה מרגיש אדם שלא היו לו בחיים משהו שיוכל לספר לו מה הוא מרגיש , משהו לצאת איתי אחר הצהרים , להיות בעם משהו אהוב ברגעים הקשים , שמשהו יעזור לי שקשה.
השבמחקא. לדעתי האדם שאומר משפט זה מרגיש עצב, נידוי, הרגשה שאף אחד לא רוצה להיות חבר שלו בגלל החיצוניות שלו.
השבמחקב. יומני היקר,
אתמול קרה מקרה שמאוד נפגעתי ממנו, חברותיי הטובות ניגשו אליי אתמול בבוקר וצעקו עליי בגלל שהן חשבו שסיפרתי לכמה חברות אחרות שלי סוד שהן סיפרו לי, לא ידעתי איך לספר להן שזה לא נכון וזו רק שמועה שמישהו המציא, אבל הן לא הקשיבו לי והחליטו ללכת לחברות שחשבו שסיפרתי להן את הסוד ואמרו להן לא לדבר איתי, הן לא ידעו למה אבל הן בכל זאת עשו זאת, ולא דיברו איתי, גם החברות שלי לא דיברו איתי. החלטתי לספר מול כל הכיתה על הריב שקרה, ולא גיליתי את הסוד לאף אחד, כל הכיתה הייתה בהלם ואף אחד לא אמר מילה עד סוף יום הלימודים. לקראת הערב חברותיי דפקו בדלת של ביתי והתנצלו בפניי ויום למחרת כל הכיתה הבינו שזו רק שמועה.
מרים אטנלוב ח'1 -
השבמחקא. לפי דעתי הילדה שאמרה את המשפט הזה מרגישה נורא עצובה ומנודה מכיוון שהיא חושבת שאף אחד לא שם בשבילה ושאף אחד לא עוזר לה שהיא לבד בעולם כי אפילו חברה אחת אין לה בשביל לשתף אותה בכל מה שעובר עלייה.
ב. יומני היקר,
אני חושבת שאתה היחיד שאני יכולה לשתף אותו בכל מה שעובר עליי אז מאיפה להתחיל?
היום בבית ספר אף אחד לא דיבר איתי לא שזה משהו חדש אבל בכל יום אני מרגישה תקווה שמישהו ידבר איתי אבל כשאני נכנסת בבוקר לכיתה כל התקוות מתנפצות לי ואני כן עצובה אבל אני חושבת שכבר נהייתי רגילה לזה, רגילה שאף אחד לא מתייחס אליי אפילו לא המורות בגלל זה אתה היחיד שאני יכולה "לדבר" איתו אני כל כך בודדה שכבר אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לעבור בית ספר כי אולי בבית ספר חדש אני יכיר חברות ולא ירגיש כזאת בודדה .
האמת אני לא מבינה למה אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי זה לא שאני חולה במשהו מידבק או משהו כזה אבל אולי הבעיה היא לא בי אולי הבעיה היא בהם שהם מפסידים חברה כמוני והאמת שאני יכולה להיות חברה ממש טובה חברה תומכת ואוהבת שלא תנטוש אותך אבל אולי הם לא יודעים את זה וחושבים בדיוק ההפך.
טוב אז זהו זה מה שהיה להיום אין לי עוד מה לכתוב לך אני כבר ימשיך מחר אבל אני בטוחה ששום דבר לא ישתנה עד מחר .
באחת השורות בשיר נכתב: " אף פעם לא היו לי חברות".
השבמחקא. כתבו מה לדעתכם מרגיש אדם שאומר משפט כגון זה.
ב. בעקבות הדברים שכתבתם, כתבו מכתב לאדם קרוב בו אתם מתארים את שאתם מרגישים או דף מיומן של אותו אדם בו הוא מתאר את העובר עליו.
תשובות
א. אני חושבת שהילד\הילדה מרגישים עצוב והם לא שמחים או מצד שני הם יכולים להיות שמחים עם עצמם והם לא צריכים חברים.
ב. דף מיומן דמיוני :
26.4.16
היום בבית ספר הייתי לבד בהפסקה זה לא כאילו אני מנסה להגיד שאני אומללה אבל
לפעמים להיות לבד יש קשיים ויתרונות....
בהפסקות הייתי בחצר בית ספר עם הטלפון שלי וגם בהפסקה אני רואה סרטונים ביוטיוב במקום להיות
בכיתה כמו תמיד כי ה"חברים" לכיתה שלי החליטו להיות בכיתה ולהרעיש, לפעמים אני חושבת
לעצמי אם להרעיש ולהתלונן זה הדבר היחיד שהם יודעים לעשות כי אני כמעט אף פעם לא רואה אותם
מתנהגים נורמלי או פשוט נחמדים למישהו, למשל אתמול הם יציקו לילדים האחרים ולכמה מהילדים האלו
יש בעיות כאס וגם לילד השני בקבוצת הילדים היה הפרעות קשב וריכוז אז הילדים החליטו פשוט
לצחוק אליהם ולהעליב אותם שמעתי את העלבות כשחזרתי מההפסקה קצת הרגשתי עצוב בשבילם
שהם לא יכולים להגן על עצמם מפני העלבות שלהם וגם שאף אחד לא עושה משהו לגבי זה, אז מחר אני ילך למורה ויגיד לה על זה כי כבר נמאס לי מהם הילדים האלו יש בעיות כאס והפרעות קשב וריכוז ובנוסף על כך זה לא האשמתם שהם קיבלו את זה אז מחר אני יעשה את הדבר הנכון.
27.4.16
היום עשיתי את הדבר הנכון אני סוף סוף הלכתי ואמרתי למורה ולמנהלת מה קורה בכיתה שלי כי לפעמים הם עמוסות בדברים לעשות ובמפגשים להיות אבל הפעם יש לי מזל כי הן פנויות במיוחד באותו הפסקה שאני רוצה לדבר איתן השיחה שלנו הייתה ככה:
לילי: היי המנהלת והמורה אני מצטערת שאני מפריע לכם אבל אני צריכה להגיד לכם משהו..
המנהלת: מה את רוצה להגיד?
לילי: בזמן האחרון הילדים בכיתה מפריעים ומעליבים את הילדים בעלי הבעיות הנפשיות וזה נמשך הרבה זמן אתם בבקשה יכולים לטפל בזה.
אחרי שאמרתי את זה המורה והמנהלת הופתעו וביקשו שאני אקח אותם לכיתה שלי, למזלי הרב כשאני המורה והמנהלת נכנסנו לכיתה ראינו ששאר הילדים בכיתה הלכו לשולחן של הילדים ופשוט התחילו להעליב אותם ואנחנו צפינו בהם הולכים לשולחן של הילדים וגם מתחילים להעליב אותם והדבר הכי מצחיק זה שהם אפילו לא ראו אותנו, מאמצע שום מקום המורה והמנהלת התחילו להתערב ולצעוק על הילדים וגם הם החליטו להעניש אותם על המעשה הרע שלהם ובסופו של דבר הילדים שהעליבו נשארו שלוש שעות בבית ספר וקיבלו טלפון להוריהם, אני הייתי שמחה שסוף סוף הם קיבלו את מה שמגיע להם.
הסוף
מספיר
עידו דנינו
השבמחקא. לדעתי, אדם שאומר משפט כזה מרגיש צער ועצבות.
הוא מרגיש כל כך בודד בעולם עד כדי כך שחש שלעולם לא יהיו לו עוד חברים.
בדידותו נראית לו כהשפלה. מרגיש כי כל אחד מסתכל עליו בזכוכית מגדלת ועל כל צעד ושעל שלו בוחנים אותו. אינו סומך על אף אחד, אך יחד עם זאת מרגיש כי הוא רוצה שיהיה לו חבר אחד, לפחות, שאיתו יוכל להסתובב ולהיות עימו.
הוא מאוד מקווה שיוכל למצוא את החבר האמיתי שלא יפגע בו, כי כרגע מרגיש
שאף אחד לא יוכל שוב לפרוץ את חומות ליבו ולהתקרב אליו.
ב. יומני היקר שלום,
שוב אני כותב לך מעמקי נשמתי.
אני רוצה לשתף אותך ברגשותיי ותחושותיי בתקופה האחרונה בבית הספר.
מאז שעברתי לחטיבת הביניים מבית ספר לא מהאזור,
איני מכיר אף חבר, ומשום מה אני מרגיש כי כולם מסתכלים עליי באופן מוזר. בהפסקות אני לבד ואף חבר או חברה לא מתקרבים אליי. התחושה היא נוראית, עצבות ממלאת את ליבי, איני רוצה לקום בבוקר ולבוא לבית הספר, אך אמי מחייבת אותי ומדגישה כל יום את החשיבות של ההתמודדות עם משבר. אני מאוד מקווה שהמשבר הוא רגעי, ואמצא חברים בקרוב, חברי אמת, חברי סוד.
איני יודע למי לספר, מי יקשיב לי בלי שארגיש שאני "חופר"? לכן אני כותב לך יומני היקר, חברי הטוב.
הדר בן סימון
השבמחק1.לדעתי אדם שאומר את המשפט הזה מרגיש בדידות עצב השפלה
2. אני בחרתי באפשרות של היומן
יומי היקר שלום
אתמול בהפסקה ישבתי לבד
אני מרישה שאין לי את מי לשתף ברגשות שלי אין לי עם מי להיות כולם צועקים ומקללים אותי כל הזמן אני מרגישה בודדה כולם חשבו שאני זאת שמלשינה על כל הכיתה ואני בכלל לא קשורה לזה היום הבנתי באמת שילדים מסתכלים על מה שהם חושבים והם אפילו לא בודקים עם זה נכון הם פשוט השפילו אותי לא ידעתי מה לעשות אז יצאתי מהכיתה וצעקתי שאין באמת חברים בעולם הזה חזרתי הביתה סיפרתי לאמא שלי את מה שקרה ואני מקווה שהכל יסתדר
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקהילה גיטמן
השבמחקא. לדעתי אדם שאומר שאין לו חברים מרגיש מאוד רע ושאין לו אף אחד שיעזור לו
ב.אני בחרתי באפשרות לעשות יומן
יומני היקר שלום
הרגשתי שרק לך אני יכולה לספר את מה שקרה לי אתמול,
אתמול הרגשתי לבד הרגשתי שאין לי אף אחד,אף אחד נכנסתי בבוקר לכיתה אף אחד לא החליף איתי מילה הייתי מאוד עצובה חזרתי הביתה ורק חשבתי על כמה לא טוב לי ושאני רק רוצה כבר לעבור לבית ספר חדש את האמת להגיד לך אני לא מבינה למה אף אחד לא מדבר איתי למה אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי
וכרגיל יום אחרי זה הלכתי לבית ספר אף אחד לא דיבר איתי לא ישב לידי כולם רק צוחקים מדברים ומקללים אותי זה מאוד לא כיף לי
אגם ולנסי
השבמחקא. לדעתי אדם שאומר דבר כזה זה אדם שזקוק לעזרה ולא יודע איך בדיוק לבקש אותה, לדעתי אדם כזה מרגיש בודד, עצוב, מדוכא, עצבני, כועס ולא מבין למה דווקא לו זה קרה כי הרי הוא לא עשה שום דבר רע למישהו שזה מגיע לו, לדעתי מישהו שאומר דבר כזה זה מישהו שמרגיש שכבר נמאס לו להיות לבד.
ב. בחרתי לכתוב דף שבו אותו אדם מתאר את מה שעובר עליו.
היי יומני היקר,
הרגשתי צורך לספר מה עובר עליי, אז ככה.
בזמן האחרון חבריי לכיתה ולשכבה החליטו לעשות עליי חרם ואני מרגישה כאילו שאני שקופה, כאילו שאני פשוט לא קיימת, אני מרגישה עצב וכעס, אני מרגישה מושפלת בלי סיבה כל יום אני מגיעה לבית ספר וכל הילדים צוחקים עליי ומציקים לי ואני לא רוצה להרגיש ככה יותר, אני מרגישה שאני מוקפת באנשים חסרי רגישות שלא אכפת להם ממני בכלל ואני לא מבינה למה דווקא לי מגיע לעבור דבר כל כך בלתי נסבל, אני בטוחה שהחוויה הזאת והתקופה הקשה הזאת תשאיר לי צלקת שלעולם לא תעבור זה תמיד ישאר שם כמו פצע שלא עובר, נקודת תורפה, אבל אני גם מרגישה שבסוף התקופה הזאת גם תחזק אותי ותלמד אותי להעריך דברים ולהסתכל על העולם בצורה אחרת, אני יודעת שבסוף התקופה הזאת תלמד אותי דברים שאי אפשר ללמוד בדרך רגילה אלא רק בדרך כזאת שאתה לומד מהחיים ויודע מה טוב בשבילך...